סיפורו של לב (חסום)

את ההשראה של הסיפור, קיבלתי באמצעות התמונה של מצב ההילה שחוזר המון בו צ'קרת הלב חסומה

(בתמונה למטה: בריבוע אדום, אפשר לראות הילה צהובה סביב הלב).

זה המצב שהשכל משתלט על הלב, והלב בכלא בעצם. כאילו שהשכל אומר "עשית את הטעויות שלך, נפגעת. מעכשיו אני אחראי". סיפורו של לב לב הוא בחור שרמנטי, יפה תואר, בעל מבטא רוסי כבד ושהוא מדבר הוא לא כל כך מובן, בלשון המעטה. כדי להפוך את המגבלה ליתרון הוא התחיל לשיר את מה שיש לו להגיד. בהתחלה אנשי הממלכה הרימו גבה על ההתנהגות המוזרה הזו ולאט לאט, כולם התאהבו בו. אפילו המלך התלהב ממנו. המלך הזמין אותו לחיות בארמון כי המלך ממש נהנה מהנוכחות לב ושירתו. לב הודה למלך על רצונו הטוב אבל סירב בנימוס בטענה שהוא אוהב את החופש שלו והוא מחליט מרגע לרגע מה מלהיב אותו לעשות ולא מתחייב. לב הפך להיות אהוב הממלכה, הבחור הכי מחוזר בברנז'ה הממלכתית, הוא הסתובב בממלכה כמו נסיך ממש. למרות שלא היה לו שום תפקיד רשמי, הוא לא היה מהאצולה, ולא החזיק בשום תואר ובכל זאת כולם עשו את מה שהוא רצה באהבה. כי הוא היה ממש רגיש, קשוב ואהוב. לב בילה הרבה בארמון, בעיקר כי המלך דרש את נוכחותו ואי אפשר לסרב למלך, שגם היה אדם חביב, נעים וחכם, אפילו מצחיק, ברגעים שלא היה צריך לנהל את הממלכה. היו להם הרבה תחומי עניין משותפים והם הפרו אחד את השני בחיים. הלב אף נתן עצות טובות למלך לשיפור הממלכה והמלך כיבד את דעתו ואף התייעץ עימו. מפה לשם, בת המלך, הנסיכה אגיסטה, גדלה וראתה את לב כל הזמן בסביבה וכך קרה שהנסיכה נדלקה על לב. הנסיכה הייתה ילדה-אישה שלא ניתן לעמוד מול יופייה או רצונותיה, וכך לב נפל באהבה, למרות שידע כי המלך לא יראה זאת בעין יפה. השניים התחילו להיפגש בחשאי ומאוד נהנו זה מחברת זה, יש אומרים שראו אותם מאוהבים מאין כמוהם. עד היום לא יודעים אם אכן המלך לא ידע על הרומן או החליט להעלים עין? ומצד שני אם זו הייתה אהבת אמת או הידלקות של צעירים? בכל מקרה, הכל התפוצץ ביום בהיר אחד. האמת שזה היה בערב אפלולי, בו לב היה לבדו ויצא לשתות בפאב הממלכתי. בעודו בשיכרון לב החליט כי הוא רוצה לצאת לחופשה בממלכה אחרת. לראות עולם ולחוות חוויות חדשות. לב שיכור הלך לנסיכה ונפרד ממנה לשלום "אגיסטה, המחוייבות הזו חונקת אותי, אני מצטער אבל אני צריך ספייס, לצאת ולחוות", אמר והלך. הנסיכה פרצה בבכי אינסופי, כמו כל נערה מאוהבת שלקחו לה את הלב. המלך שמע מה קרה וקרא לחייליו לתפוס את לב, לפני שהוא עוזב את הממלכה ולשים אותו בכלא. לב המסכן, שעוד לא הספיק לעזוב, רצה חופש ובסוף מצא את עצמו בכלא. המלך ניגש לבקר את לב בתא המאסר וראה את לב שבור, פניו נפולות, בדיכאון. אין דבר שלב פחד יותר מלקיחת החופש שלו וכלא זה הגיהנום הפרטי שלו. המלך הכיר את לב טוב וידע זאת (בכל זאת מלך חכם), המלך גילה אמפתיה ואמר: "לב, אתה יודע שאני אוהב אותך, ואני כל כך מאמין בך שהעלמתי עין שהגיע אליי השמועה שאתה עם בתי יחידתי אשר גידלתי ואהבתי יותר מהממלכה עצמה. אולי זו אשמתי שלא הזהרתי אותך לא לעשות טעויות ולנהוג בה כפרח שמור מכל, אבל עשית מה שעשית ושברת לה את הלב. לב, אני, כמלך, כאבא, כמנהיג, לא יכול להרשות לדבר כזה לקרות ללא השלכות, זו האחריות שלי. לשפוט את הבחירות שלך ושל כל תושבי הממלכה וכאשר יש טעויות קשות, אני נאלץ להעניש, אחרת אף אחד לא יקח אחריות על מעשיו ויעשה מה שמתחשק לו, אפילו אם זה פוגע באחרים. אז אין לי ברירה, אתה צריך לשבת בינתיים בכלא ולחשוב על מעשיך. בינתיים, יש לי נסיכה שבורת לב לטפל בה." לב השפיל מבט ואמר: "הבנתי, לוקח אחריות". לב לא דיבר המון זמן בלי לשיר והמלך לא הבין אותו. המלך שמע: הבנתי אתה כמו החיות. נעלב מלב, אחרי שהאמפתיה שהוא גילה ,כך לב מגיב. "חוצפן!" אמר ללב והלך.

חלק שני

הממלכה המשיכה להתקיים בלי לב. לכאורה, הכל התנהל כשורה.

המלך אכף את החוקים ואנשים צייתו, אך משהו היה חסר והמלך הרגיש זאת.

הגאווה של המלך לא נתנה לו לשחרר את לב. במיוחד שהמלך יודע שאם הוא ישחרר את לב, הוא יהיה עם הנסיכה. וזה היה עוד יותר קשה לעיכול להוד מעלתו.

בינתיים, לב עבר תקופה לא פשוטה בכלא.נסגר. התרוקן. כבה לו האור.חלל גדול התמלא... בכלום.זה לא עצבות, זה numb, חסר תחושה.ההיפך מלהרגיש, זה לא להרגיש.אז לב לא הרגיש, כיבה מערכות הפעלה וצף.

לאחר זמן מה, הממלכה נעמדה מול מתקפה. וכמו לפני מלחמה, מתחילה פוליטיקה.

מאחורי הקלעים, המלך התוקף, תחכמוני, שהיה תחמן וקומבינטור לא קטן. חשק מהשפע של ממלכתנו והקומבינה שהוא רצה לסדר במתקפה זה לחתן את בנו עם הנסיכה ואז באופן חוקי ובלי מלחמה, הממלכה תהיה שייכת גם לו.

תחכמוני שלח שליח, שיבשר למלכנו את הבשורה שהוא הולך להיות מותקף ע"י 360 ספינות ו7200 חיילים, לכבוש את הממלכה. אלא אם כן, הוא יכנע או...השליח, קוראים לו אייווה, היה שליח מיוחד, הוא לא סתם העביר מסר. תפקידו היה לגרום לצד השני להציע את מה שתחכמוני באמת רצה. ואייווה עשה זאת באלגנטיות.

טו מייק א לונג סטורי שורט, במקרה... הם הגיעו לדבר על הנסיכה הרווקה, ואייווה שיכנע את מלכנו שתחכמוני מתוסכל מהנסיך הרווק (שכבר בן 30) ובגלל זה הוא אגרסיבי, ואהבה תרכך את ליבו.

מפה לשם, המלך סיפר לאייווה את הסיפור עם לב והנסיכה, שפך לו הכל. (חלק א') אייוה הבין שהוא עלה על פצצה, סקופ, מידע רגיש ומסווג ושקל מה לעשות כרגע? לחזור לספר לתחכמוני? הוא נהנה יותר מדי. אני רוצה לפגוש את לב, אמר למלך באסרטיביות. המלך היה בשוק שמדברים אליו כך.

תראה לי את לב. לחש אייווה. שנינו יודעים שהוא גורם חשוב במערכה הזו ואני רוצה להבין מול מה הנסיך מתמודד פה.עם חוצפתו של איווה, היה בו משהו מקסים. חצוף אבל בטוח בקסמו, כאילו יודע שהוא יכול להגיד הכל וסוף יאהבו אותו. איייייוווווה. אהב לבטא את שמו בין השורות.

טוב. אבל לך לבד. לי לא בא לראות את לב. אייווה חשב שזה אפילו יותר טוב לבחון את לב, חביב הממלכה שבגד במלך לבד. מוחו של איווה היה מלא בתחכומים, שלמד ממושא הערצתו, המלך תחכמוני ורק חשב איך הוא יכול לסובב את הסיטואציה לטובתו.

יהיה המשך (מתי שהוא)

מקווה שהדימויים מובנים:

המלך זה השכל - המיינד

לב הוא לב

הנסיכה אגיסטה - האגו שלנו בתפארותו

תחכמוני - השומרים והפחדים שלנו

אייווה - נוכחות הרגע