צבעה הוא לבן, והצ'קרה מתוארת כמנסרה ששוברת את אנרגיית החיים הטהורה ביותר המגיעה מלמעלה כאור לבן, אל ששת צבעי הקשת ( ששת הצ'קרות האחרות). מרכז אנרגטי זה מעודד חיפוש מערכת אינטימית עם האלוהות, נקראת גם צ'קרת התפילה, האמצעי תקשורת שלנו עם האלוהות (או כל דבר אחר בו אנו מאמינים).

מרכז זה הוא גם "מחסן אנרגיית החסד" שבו אנו מאחסנים את המחשבות, התפילות  והמעשים הטובים שעשינו למען הכלל, "נקודות הזכות" שלנו.

 

נקודות כוח עיקריות: אמונה באלוהות ובהדרכה, מסירות, היכולת להישאר בהווה ולחוות את החיים, הנחיה פנימית, מוחלטות, איכויות ריפוי ואמון המאפילות על פחדים אנושיים  רגילים.

פחד העיקרי: אבדן זהות, העדר משמעות, נטישה רוחנית, חוסר אמונה ביקום, ספק 

 

מסר: "חיו בהווה". כאשר אנו חיים בהווה אנו קשובים למחשבות המגיעות כאנרגיה מצ'קרה זו, אך כאשר אנו מנסים להבין מדוע הדברים הם כפי שהם, אנו תקועים בעבר והחיים שלנו גם כן, אותו דבר לגבי העתיד והתוכניות שלנו לחיים.

 

שאלת הצ'קרה היא: מי/ מה האל?

 

איברים קשורים: מערכת העצבים, מערכת השרירים, העור

 

הצ'קרה השביעית, הכתר, נחשבת צ'קרה פאסיבית המייצגת את החשיבה האלוהית היורדת אל האדם. לפי דעתי, צ'קרה זו פסיבית בגלל הספק. כאשר מחשבה אלוהית מסתננת אל מוחנו, עד אשר היא מקבלת מימוש בעולם הפיסי הדרך ארוכה ולעיתים, כנראה בתדירות גבוהה, הספק מונע ממנה לממש את עצמה. אם היינו חיים ללא ספק, היינו מבצעים את המחשבה האלוהית ללא היסוס. מחשבה הייתה נהפכת לרעיון בר ביצוע, והאמון שלנו ברעיון היה קובע את מימושו. הרגלו של הספק הוא לבטל דברים, להפסיק באמצע מחוסר אמונה, הספק לוקח מהכח לנסות לשנות ולתקן את עולמנו ע"פ החשיבה האלוהית. הספק מתעורר כאשר המוח הרציונל (המיינד) תופס את המחשבות ומנתח את היכולת שלהם בעולמנו.

כמובן שאין אנו (הצד האנושי בנו) מסוגלים להכיל את היכולת הטמונה בתוכנו, שהיא יכולת אלוהית.