אור ואהבה 2

המשך על אור ואהבה.

אור מגיע ממקור מסוים ומתפשט לעבר יעד במרחב.

האור ניזון ממקור אנרגיה (שמש, מנורה) ומתפשט ללא כל מאמץ (אנרגיה) ליעד לא ממוקד.

פיסיקה קוונטית מוכיחה שאנחנו איננו יכולים לשלוט על התנהגות התפשטות האור.

מקור האור הפנימי הוא החיים עצמם, עצם כך שאנחנו קיימים. והאור זה כל מה שאנחנו מוציאים החוצה, בתקשורת עם העולם.

אהבה – אהבה פשוט קיימת, היא לא צריכה כלום, היא לא מוזנת ממשהו. היא מזינה את האור. היא המנסרה עליה נשבר האור הלבן ומתפצל לעבר הצבעים השונים.

אם האהבה היא מנסרה, אז הפחדים והנפרדות הם לכלוך המצטבר עליה ומפריע לאור להישבר למגוון צבעי הקשת.

יתכן שרק גוון אחד של צבע ישתקף, יתכן שאפילו יהיה צבע עכור מכיוון שמנסרה מלוכלכת לא עושה את העבודה כמו שצריך. בדיוק כפי שאהבה שמלאה בפחדים לא מתבטאת בצורה טובה או נקייה ויכולה להפוך לקנאה, דאגה וחרדה.

כל אחד מאיתנו הוא מנסרה מעט שונה והייחודיות שלנו היא כיצד האור נשבר דרכינו.

לפי האופי והמהות שלנו וגם לפי כמות האהבה שאנחנו מאפשרים לאור לעבור דרך הלכלוך.

הערה לגבי הלכלוך: הקונוטציה השלילית למילה היא מובנת, מפני שבמבט רחב וגבוה הכל מושלם כפי שהוא (הכל מחובר, כולנו אחד וכל הניו-אייג' בולשיט שלא באמת נתפס בשכלנו), רק שמנקודת המבט האישית, לעולם לא נוכל לראות את זה כך וזה גם בסדר גמור.

הגענו לעולם עם מנסרה לא מושלמת והעבודה הפנימית היא להסיר שכבות של לכלוך, שזה אגו, פחד, ספקות, חוסר ביטחון, תחושת נפרדות ועוד דברים שלא נותנים לנו להבין את העובדה שאנחנו אלוהיים. ולעולם (!) לא ניתן להסיר את הלכלוך לגמרי. כל עוד אנחנו בחיים, עד שנכבה האור.